תוכנית שלום או זו ארצנו?

רבות נכתב על "תוכנית השלום של טראמפ" והמומחים, משני צידי הגדר הפוליטית, מביעים את דעתם עבור מה שהם חושבים ומנתחים את המצב. זה מזכיר לי מבחן אמריקאי:
א) אני אוהב את התוכנית.
ב) אני לא אוהב את התוכנית.
ג) אני נמצא איפשהו באמצע.
ד) אף תשובה לא נכונה.

התשובה שלי פשוטה. זהו "ד" חד משמעית - “אף תשובה לא נכונה”. הרשו לי להסביר.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. הרוב המכריע של העולם מאמין בכך! הבעיה אמנם, היא עם האנשים שלנו. רוב היהודים מסכימים שארץ ישראל שייכת לנו, אך הם אומרים שאנחנו צריכים להיות מציאותיים ולא רק אידיאליסטיים. "כן, זו ארץ אבותינו... כמובן שהיא ניתנה לנו כירושה נצחית... אבל אנחנו עכשיו חלק ממשפחת העמים... אנחנו לא יכולים לפעול לבד... שלא נעז לקבל החלטות בלי לקבל אישור של ארה"ב..." אלה ציטוטים יומיומיים שאומרים מנהיגים יהודיים וחסידי העדר שלהם, וזה מה שמטריד אותי…

חברים יקרים; כאשר התנועה הציונית החלה לפני 120+ שנה, היו לנו זכויות על ארץ ישראל - רק על הנייר. היה לנו את התנ"ך, היה לנו את את הטאבו לארץ, והייתה לנו את השרשרת הבלתי ניתנת לשבירה של 2,000 שנות תפילות, תקוות ודמעות… רק את "המפתחות" לבית לא היו לנו. זה היה הרגע בו היינו זקוקים לעזרת אומות העולם, אז ה' ביצע תכנית נפלאה; הצהרת בלפור (1917), ועידת סן רמו (1920), הצבעת חבר הלאומים (1947) - הכל כדי שילדיו יוכלו, שוב, להקים מדינה יהודית על אדמתו הקדושה. שנים רבות לאחר הקמת המדינה היינו צעירים ועדיין היינו זקוקים לעזרת העולם, כילד שעשה את צעדיו הראשונים. עם זאת, אותם ימים מוקדמים, חלשים ועייפים חלפו, והיום, האומה היהודית יכולה לעמוד בגאווה בעצמה. צה"ל שלנו חזק, הכלכלה שלנו יציבה - ובזכות אבינו מלכינו - העולם זקוק לנו הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים אותם.

איך כל זה קשור לתוכנית השלום של טראמפ? פשוט; מכיוון שגם היום, מנהיגי ישראל ורוב היהודים ברחבי העולם מאמינים שישראל איננה יכולה להזיז שריר אחד ללא רשותה של ארה"ב. אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את ארה"ב, באמת. אבי, זכרונו לברכה, נלחם למען ארה"ב במלחמת העולם השנייה, ואחיו זכה באות כבוד של "לב סגול". דוד שלי היה שוטר ב-NYPD במשך 25 שנה, דוד אחר היה שופט בניו יורק ודודה שלי הייתה נציבת העבודה של מדינת ניו יורק. הם כבר איננם, אבל ציינתי אותם כדי להראות איך המשפחה שלי לא רק חיה את ארה"ב, אהבנו - ודיממנו - עבורה. לכן הביקורת שלי אינה כלפי ארה"ב ולא על הנשיא טראמפ (שאני תומך בו). אלא הביקורת שלי היא על כל מי שמתעקש לשמור על קשר זה כחד צדדי, מכריח את ישראל לקבל את אישורה של הבית הלבן לפני שנבנה כל יישוב או נירא כדור בפעילות צבאית.

איזו מדינה עצמאית וחזקה דואגת כל כך לדעה העולמית? מדוע בישראל יש הערכה עצמית נמוכה וגאווה לאומית נמוכה? לא הגזמתי כשכתבתי שהעולם זקוק לנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותם. האם אני צריך להזכיר לכם שישראל היא תמיד המדינה הראשונה שעזרה לקהילה הבינלאומית בזמן טרגדיה? מי הייתה המדינה הראשונה ששלחה צוותי רופאים לאחר רעידות אדמה בקשמיר (2005), בהאיטי (2010) וביפן (2011)? זוכרים את הצונאמי בשנת 2004? ישראל שלחה 60 טון סיוע לאינדונזיה ו -82 טון תמיכה לסרי לנקה. אנחנו יכולים לעשות את כל הדברים האלה, אבל לא יכולים להכריז "זו ארצנו" ללא אישור של האו"ם, האיחוד האירופי וארה"ב?

זה בדיוק מה שהכי מפריע לי בתהליך השלום... שהפכנו אותו ל"תהליך"! כמובן שצריך לספח את הארץ, להכריז על ריבונות ולהפוך את כל המדינה לאיזור אחד זהה. אין הבדל בין ירושלים ליריחו, חברון להרצליה או רמאללה לרמלה. כל סנטימטר של הארץ הנבחרת שייך לעם הנבחר, אך אנו מאבדים את התחושה הזו - עבור עצמנו ועבור העולם כולו - כאשר אנו מאפשרים לממשלות זרות לנהל משא ומתן על חלקים מארצנו. זה לא משנה מה הכוונות שלהם... זה לחלוטין לא רלוונטי. העובדה שאנחנו מאפשרים לעולם להעלות דרישות בפני עצמה - מוכיחה שאנחנו, בעצמנו, לא מאמינים שהארץ באמת שלנו.

עכשיו אתם מבינים מדוע, כשישאלו אותי על "תוכנית השלום של טראמפ", התשובה שלי היא "אף תשובה לא נכונה". אני לא תומך בזה, אני לא מתנגד לזה ואני גם לא באמצע. בעיניי זה לחלוטין לא רלוונטי מכיוון שתכנית השלום היחידה שיש לקחת בחשבון היא זו; "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו?ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד… וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב… וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹקים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם" (ויקרא כ"ו: ג'-י"ב).
זו תוכנית השלום שאני תומך בה, ואעבוד קשה להשיגה. כשזה קורה... כשאנחנו מתקרבים אחד לשני, לתורה ולה' בעצמו - כל אחד עושה את החלק שלו - אז יהיה לנו את השלום האמיתי והנצחי שאנו כל כך חולמים עליו.

עם ישראל חי!

שמואל סקט הוא
מייסד ומנכ"ל
קרן "עם ישראל חי"